זה לא היה באמת חיפוש ע"פ בקשתך, עשיתי את זה באיטיות, מרדנות וחוסר חשק.  שמרתי פרטי דירות בג'ימייל והבטחתי לעצמי שאגיע לזה בהמשך.

ברצלונה

עופר, בן הזוג שלי (לשעבר) נמצא בברצלונה, בכנס. הסטארט אפ, שהוא אחד ממייסדיו, הציג שם. לפני שנתיים הייתי שם גם, איבדתי את עצמי בין הדוכנים, אבל עם הקאווה הסתדרתי מעולה, אז הפכתי אותה לסימן ההיכר שלי.

מסמסת לעופר: “איך הולך לכם?”. חושבת לפני ששולחת, יודעת שזה לא מצב רגיל, לא קיבלתי אסמס: "מוייני, נחתי, הכל בסדר, נשיקות, אתקשר בערב". לא צריכה לשאול איך הולך, אני תמיד בלופ. אבל עכשיו לא, כי נפרדנו יומיים לפני הטיסה, מעכלים בנפרד.

ים וקצת רמת הגולן

יום ראשון, 5 בבוקר, עופר יוצא מהדלת עם שתי מזוודות, המונית לברצלונה מחכה למטה. היה לנו לילה קשה – קצת בכי במרפסת שירות, בהפוגות, קצת מזון, הרבה מים. בצד שלי גם הרבה סיגריות. לא דיברנו עם אף אחד, לא היינו מסוגלים לענות לטלפונים. כי בבית שבנינו, בחיים שציירנו, הכל גוסס, זה כמו להיות בטיפול נמרץ, לא מכניסים מבקרים, כי אי אפשר ואין מה לראות, אנחנו רוצים רק לאהוב עוד קצת לפני הסוף.

הדלת נסגרת, מרגישה את הלב צורב, אורזת תיק קטן משלי. אנחנו גרים מרחק פיג'מה מהים. לים אני לא לוקחת אף אחד, כי זה הספוט שלי, הולכת לשם כדי לסגור פינה עם עצמי. אז הלכתי, צילמתי המון, שמעתי מוזיקה, חייכתי, נכנסתי למים.

אסמס מבשמת: “מוייני, בוקר טוב! חשבתי שנסע היום בסוף לרמת הגולן, יכולה לעלות על האוטובוס ב-11:15 מהרכבת?”.

לא עונה לטלפונים בים, גם לא לאסמסים, אין לי בעיה עם טוויטר-פייסבוק, כי זה נחמד לשתף אם יצאה תמונה טובה במקרה, אבל בשמת זאת אחותי הקטנה, האחות הראשונה שקיבלתי, האחות הראשונה שמיררתי לה את החיים, הפחדתי אותה בלילות, התעללתי בברביות שלה בבקרים, קראתי לה מפלצת. זאת אהבת אמת.

היא לא רק אחות, היא גם חברה, מבינה מה אומר כל מבט שלי ויודעת לנתח כל אסמס. היא אפילו חיללה פעם שבת (בתקופה שהיא היתה דתייה) כי סימסתי לה שאני ממש צריכה לדבר איתה. כשזה מגיע למשפחה, זה בסדר לחצות גבולות אישיים ולוותר על עקרונות.

עניתי לה שאני בים, לא יודעת מתי אסיים פה, רוצה להישאר עוד. בשמת כתבה שיש עוד 4 שעות ובטוח אספיק, הבטיחה שתקנה לי במבה, לחמנייה ותביא לי את המעיל שלה. הסכמתי.

הדרך היתה מדהימה, נוף עוצר נשימה. הגענו לרמת מגשימים, הספוט של בשמת בצפון, קיבלנו חיבוקים מהמשפחה שאימצה את כל "אחיות לביא", הם תמיד שמחים לראות אותנו. הלכתי שוב לצלם, טבעתי בבוץ קצת, נרטבתי ולא העזתי לבכות.

מזג האוויר היה גשום, זה קור אחר. הביקור הזה מוזר לי, כשהייתי פה ב-2004 היתה שמש, זה היה חודש יולי, ביקרתי שם גם אחרי, אבל עכשיו זכרתי רק את הביקור מ- 2004. הייתי אז סטודנטית למשפטים בבינתחומי, בשמת ואני נסענו לחופש מהיר ומסיבה, בערב דיברתי עם עופר, אז רק למדנו ביחד לדיני עונשין ומידי פעם הייתי שולחת לו ולסטודנטים נוספים סיפורים במייל, קראתי לזה: “עלילות מורן בקמפוס". סיימתי לדבר עם עופר וחייכתי.

בשמת שאלה: “פלצת, מה…מה קורה לך?”.

אני: “מאוהבת"

בשמת: “במי?”

אני: “בעופר".

להתאבל

חוזרות מהגולן בערב. היינו עייפות כל הדרך חזרה, אבל אוהבות אוטובוסים ונסיעות ארוכות. ערב מאוחר, מגיעה לת"א תשושה, הבית הפוך וכל המזוודות שלי בחוץ, עוד מעט אתחיל לארוז, את הכאב אין טעם למשוך ביחד.

אסמס מלירון: “איך את?”.

לירון הוא העורך שלי לשעבר, בפיילוט שעבדתי עליו לסדרה טלוויזיונית בשם זמני: "עלילות מורן". אני יודעת שהוא כותב לי לא כעורך, לא כלשעבר, כחבר. הוא בין האנשים היחידים שידעו למה נסעתי לשם במהירות. היינו אמורים להיפגש באותו בוקר, עם יוסי, בן דוד שלי, שלושתינו חברנו לעבוד ביחד על כתיבת סדרת דרמה, בכייף שלנו, בשעות הפנאי, כרגע אין לזה שם.

סימסתי להם בבוקר: “לצערי צריך לדחות היום, אני נוסעת לגולן, למקום שהתחיל את עלילות, חייבת לסגור שם איזו פינה".

ועכשיו, אני מסתכלת על האייפון, לא יודעת מה לענות ללירון. סומכת עליו, יודעת שהוא מסוגל לשמוע הכל, לוקחת סיכון ועונה: “רע מאוד". מדברים בטלפון, לירון נחוש, מבקש שאפסיק להיות גיבורה ואז מסביר: “אני לא מבקש ממך. אני נותן לך הוראה. את צריכה להישען על מישהו, תתקשרי עכשיו לחברה, את לא ישנה לבד היום. פשוט לא. מחכה שתודיעי לי".

פלונטר. לא רוצה להטריח אף אחד, כבר ערב, אבל יודעת שאצל לירון אין הנחות ועוד עשר דק' גג הוא יתקשר לוודא. מתקשרת להדסי.

הדס: “לולי, מה איתך?”

אני: “סתם, ככה. מה איתך?”.

הדס: “חולה קצת. לולי, דברי איתי".

לא יכולה לדבר, יודעת שהיא ממש חולה, כבר כמה זמן שהיא ככה, והיא נשמעת עייפה, צריכה לנוח, אם אספר לה מה לירון אמר, היא תבוא מיד ולא נעים לי.

מסמסת לסוקי (שם אמיתי: נאור): “צריכה אותך. יכול לבוא?”

סוקי: “כן, יוצא אליך".

סוקי

נאור סוקי, פסיכולוג של עיצוב. המעצב שלי. הוא המציא את עלילות מורן מבחינה גרפית וגם בו התאהבתי מהרגע הראשון.

באתי למשרד של עופר ועידו, לראות את העובד הראשון, זה שהם קוראים לו "גאון עיצובי". פגשתי בחור יפה מאוד, עם עיניים כחולות וחיוך מבויש.  צחקנו מכלום, ביקשתי ממנו שנעשה לי בפוטושופ שיער אחר, עיניים אחרות, "בוא נעוות קצת, זה מצחיק". מיד הפכנו לבסט פרינד אוור. אימצתי אח קטן.

ועכשיו יושבת בסלון עם עיניים עייפות, מחכה לסוקי, חושבת בלב שהוא גם של עופר. והוא קצת של שנינו בכלל. צריך להודיע לו, בעדינות, ואולי עכשיו אני היא זאת שצריכה אותו?

סוקי מגיע, מתנצלת שהבית הפוך. הוא אומר שקשה לו לחשוב בכלל שאין יותר "מורן ועופר", עונה לו שהייתי שם, מבינה על מה הוא מדבר, אבל יהיה בסדר. נשברת קצת ועכשיו תורו: "יהיה בסדר. זאת את. הכל יסתדר, תאכלי משהו".

צודק. מכינה לעצמי מלוואח עם תוספת חמאה. בחמש בבוקר הוא הולך, אני אומרת מלא פעמים תודה, הוא צוחק: “נו, די, עזבי את זה…חברים".

בפרידה, אחרי 6 שנים, זה קצת כמו גירושין, אפשר שהם יהיו יפים, אבל חייבים לוותר על משהו וחלק מהוויתור הוא גם חברים, המשותפים.

כשעופר חזר מברצלונה , אמרתי לו: “סוקי נשאר אצלי". עופר צוחק, הוא יודע שסוקי תמיד יהיה קצת יותר שלי, כמו שגד ועידו הם קצת יותר שלו. פשרות, איזונים.

אני: “כרגע, כל אחד מאיתנו צריך את קבוצת התמיכה שלו, הם לא יכולים להכיל את שנינו ויש כמה שהם קודם כל שלך. אל תדאג, הסתדרתי".

עופר: “אבל את לא נעלמת!”.

אני: "לא, אני לא. אבל לאט לאט, בוא ניתן לרעידת האדמה הקטנה לעבור, גם אנשים אחרים צריכים לעכל. לא רק אנחנו התרגלנו ל”עופר ומורן”.

אושייה

לא אוהבת את המילה, לא את ההגדרה, יש לזה צליל של שפה אחרת, ככה מגדירים אותי בכתבות על פייסבוק בדה מרקר, גלובס וכאלה. “אושיית רשת". אי אפשר לברוח מזה, מתישהוא גם זה יקרה, זה פחות חשוב עכשיו, לשנינו. אבל ברור לנו שזה שם, באוויר, שיהיו שאלות, שיהיו מיילים מופתעים. לוקחים את הזמן, מחליטים שקודם כל נדאג לעצמנו.

מגייסת את קבוצת התמיכה שלי, מתייעצת עם דורון, אומרת לו שברור לי מה צריך לעשות, השאלה איך. הוא צוחק: “כמו כל הפקה שעשית, כמו כל קליפ, תפיקי את החיים שלך". אני לוקחת את המשפט בשיא הרצינות ויוצאת לדרך.

אחרי יומיים מעדכנת את הקבוצה שההפקה זזה. יש עבודה ואני באמת רוצה אותה, עורכת בסלונה. אומרת תודה לליאת שזיהתה את החיבור ועשתה שידוך, היא מוסיפה עוד קצת חיבוקים, נפרדת מהמקום הקודם, סוגרת את התיק במס הכנסה, לא אורזת את כרטיסי הביקור של יאב"ז, החברה הקטנה שהקמתי לפני 3 שנים, לשיווק ופרסום.

מבקשת מהחברים שיפתחו אוזניים, שימצאו לי מקום טוב, כולם שולחים לינקים לדירות באיזורים שאני לא אוהבת או במחיר שלא יכולה להרשות לעצמי. בעיה. לוקחת יום וחצי חופש מההפקה. הטלפון לא מפסיק לצלצל, אסמסים, הודעות בוואטס אפ, מיילים. לא עומדת בזה. למה הם כ"כ דואגים? הרי, ברור שאהיה בסדר בסוף, זה כמו שסוקי אומר: “את תמיד מסתדרת בסוף".

מודה בפני עצמי שהפעם זה אחרת. נכון, אסתדר בסוף, כי ככה החיים. אבל הפעם, הגיע הזמן לשתף, להודות, לקבל עזרה גם אם זה לא נעים.

מתנה

בוקר יום רביעי, עופר ואני שותים תה ביחד, עצובים מאוד, מאחלת לו יום טוב, עוד חיבוק.

מתחילה שוב לחפש, מרחיבה את אפשרויות החיפוש לכל ת”א. בלב מקווה שאמצא משהו קרוב. לעופר, לחברים הקודמים, לחנויות שהתרגלתי אליהן. יש משהו באיזור אבן גבירול, נשמע כמו מציאה: שותפה אחת, דירה מרוהטת ומאובזרת, קומת קרקע, ליד הפארק, עורפית, חדר עם מרפסת". מתעכבת. תמיד רציתי חדר עם מרפסת, זה נראה טוב, אבל לא האיזור שלי, סורי.

אחרי 3 ימים חוזרת למודעה, מחליטה להתקשר, בטוח שזה כבר לא אקטואלי…

בחורה עונה ואומרת שזה עדיין אקטואלי, היא נשמעת נחמדה והשכר הוא 200 ש"ח פחות ממה שהקצבתי. פחות? נבדוק. אני: “אוקי, אבוא לראות, איך קוראים לך?”

היא: “מתנה".

מגיעה לדירה אחרי שעתיים, מבקשת לראות את המרפסת, היא מוצאת חן בעיני. שואלת את השותפה אם מפריע לה סיגריות וכלבים. היא אומרת שלא, אני אומרת שאולי אאמץ כלב. עומדת בדלת, מחייכת, שואלת: “התקבלתי כאילו?”. מתנה: “כן, סבבה, מתי את רוצה לעבור?”.

התאהבתי בה במבט ראשון. אין לה פייסבוק, היא קטנה, עיניים כחולות גדולות וחיוך מבויש. הבנתי שהמיקום לא באמת משנה, פשוט הייתי צריכה להיות בטוחה שהנחיתה שלי תהיה רכה.

דירה חדשה

עוברת דירה ביום וחצי, אורזים ומסדרים ביחד. אוכלים ארוחת ערב, משרטטים את הפרידה שלנו. בשבוע החולף הספקתי לדבר עם אחיו הגדול, לפגוש את אמא שלו, לדבר עם אחותו, הוא הספיק לדבר עם אחותי ולהביא לי מיטה מאבא שלי. רק לאמא שלי עוד לא סיפרתי וכמובן, נשארו הילדים, האחיינים שלו.

שריפה בלב.

ילדים, הם לא מבינים כלום בפרידות, אסור לעשות להם את זה, זה כואב מידי. עופר אומר שהוא מרגיש שיש לנו גם כמה ילדים וירטואלים, אמא של עופר אומרת שפלג וליה תמיד יזכרו אותי ושאני בכלל לא הולכת לשום מקום.  יזכרו – אולי, אבל אם הם יכעסו? איך מסבירים שזה לא נטישה? מילה קשה.

יום שישי ראשון בדירה החדשה. עופר מתקשר, מספר שהוא הולך להורים שלו, זה יום שישי הראשון שזה מחוץ ללו"ז שלי.

עופר: “פלג וליה יהיו. איך אני אספר לפלג?”.

אני: “אל תספר. הוא גם ככה לא בגיל שהוא יכול להבין את זה. אם הוא ישאל, אתה יכול לענות, בעדינות. אולי תשאל את ההורים שלו מה הם מציעים".

קובעת ארוחת ערב עם אסף, החבר הכי טוב של עופר, גם אותו נשאיר לשנינו, אנחנו מדברים על אהבה ותקווה, מספרת לו שהפרויקט הראשון שלי בסלונה נקרא "רואות ורוד", כמה אירוני. ביקשתי ממנו שישמור על עופר, הוא אמר שישמור על שנינו.

עופר מגיע גם, אבל רק כדי לקחת את אסף, אנחנו מחייכים ומתחבקים, הוא מביא לי משלוח אוכל מאמא שלו, שהיא גם קצת אמא שלי ואומר שהילדים לא באו היום לארוחת שישי. נפרדים לשלום ולפני זה אני אומרת לו: “ממש צריכה לראות את ליה. מדמיינת אותה כל הזמן. לא יכולה לא לראות אותה, תביא לה את כל הדברים שהשארתי בבית, היא תשמח".

גוש בגרון. הבנה מגיעה אחרי מעשה.

יוצאת לדרך חדשה, אופטימית, בטוחה בלי צל שספק שיהיה בסדר.

מדמיינת חצי חיבוק מליה, נצמדת לפלייליסט הבטוח: ביטלס, פינק פלויד, ג'וני קאש, דפש מוד, ברי סחרוף. שמה לשניה ג'ניס ג'ופלין. לא מתכננת כלום, מודה שנמאס לי לשאול למה.

תמונות: מורן לביא.

תודה לקבוצת התמיכה: רותי, ענבר, הדס, זעירא, קרן ל., אלינור, קרן נ., שלי, בר, ליאת, מ.גרוסברג, דורון, אופיר, סוקי, יוסי, לירון, בשמת, טל ג., רועי, יוראי, קרן א. , אבא, אמא.

ולציפורים, בעיקר אלה של הלילה:

RoyRose, hayim , itzikhil , DorBass, NoniMade, Kobaiko, EfratOp, molenik, dawnser, yossimichaeli, mik_d, Ealz, Ornafitousi, omrikou, dafnatalmon, karin_aldea

]]> http://alilot.co.il/%d7%a8%d7%95%d7%90%d7%94-%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%93/feed 11 http://alilot.co.il/%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%91%d7%90%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%a3 http://alilot.co.il/%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%91%d7%90%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%a3#comments Thu, 13 Jan 2011 17:09:19 +0000 מורן לביא http://alilot.co.il/?p=1672 לאחרונה התחלתי לכתוב בלוג קבוע, סוג של טור שבועי שיתפרסם באון לייף, הקליקו אם לא מכירים.

הבלוג יתמקד בתמונות והסיפור מאחורי התמונה. אני מאוד אוהבת לצלם, לא מתעסקת בהגדרות כ"כ, אבל אם למישהו מכם בא לכנות אותי "צלמת", אז תרגישו חופשי.

לפני הרבה זמן פנו אלי מאון לייף לכתוב איזה טור קבוע, דיברנו על טכנולוגיה ואז הפסקנו לדבר לאיזה תקופה, חזרנו והפעם אפרת (העורכת הפרועה והמגניבה) ביקשה רגשות בפריי סטייל, לי זה היה נראה מסקרן ומפחיד כאחד.

עשינו פיילוט. שלחתי לאפרת קורות חיים אלטרנטיבים, כי לא מצאתי שום נושא טוב לכתוב עליו.

אפרת מיד עשתה ריפליי: "זה דורש פגישה".

מחשבה: "מה? היא התלהבה? ממה? ושל מי התסריט הזה?".

נפגשנו בהרצליה, מסתבר שיש שם בתי קפה, עכשיו אני לא מזלזלת בעיר ואולי בעצם כן, אבל מותר לי- גדלתי שם, בנווה עמל, שזה מקום מאוד זקן בעיקר, אפשר להגיד על המקום הזה הרבה דברים, באמת. אבל אי אפשר להסתיר את הזקנה שלו והיא חברים, מזה משעממת.

שלחתי פיילוט. ממש גרוע, כאילו עטוף בדימויים שמסתירים הכל בקפדנות. גיא, העורך הרגיש, עשה פרצוף: "אני רוצה את המתחת, את השורה שאת לא מדברת עליה".

אמממ.

ואז זה יצא, כמו שצריך. גאה בזה מאוד, שמחה להיות חלק מהאתר.

מוזמנים לבוא לקרוא

עבדתי בשיתוף עם אולפני הרצליה על פיתוח פורמט טלוויזיוני (עבור יס), הפורמט היה אמור להיות תוכנית של 24 דקות, הומור, אינטרנט, פייסבוק, טוויטר…הדור החדש וזה .

זה התחיל בעלילות, מורן

לוקיישן: ראש פינה | סופ"ש וחורף החלטי | מצב רוח: קר לי, עוויתות קלות משוקולטה.

חודשים של סיעור מוחות: מה עושים עם החיה הזאת? מה זה בכלל? יש לזה מודל עסקי לכל הסטטוסים, ציוצים, ושיתוף ברשת על בסיס יום יומי? היו כמה תשובות, כמה כיוונים. ואני בכלל יושבת בהרצאה בכנס ראש פינה, בנושא אינטרנט, טכנולוגיה וטלוויזיה, מצייצת בלי הרף, בעיקר כדי לזכור (כמו סיכום שיעור) והרעיון מתחיל לבצבץ מאחורה, לא הבנתי מה הוא רוצה, כי זה בכלל לא קשור לנתיב שדמיינתי, אבל הוא התעקש, אז התחלנו לדבר.

בדלת ליד יושבים אנשים שיכולים לפתח את השאיפה הבלתי מוגדרת למציאות.

קובעים פגישה.

סוגרים את הפייסבוק

הפגישה הראשונה עם אולפני הרצליה, בנושא הפורמט היתה במקביל (ואם לדייק, יום אחרי יום) לסגירת הפרופיל שלי בפייסבוק בדצמבר 2009 , שעד אותו רגע התנהל כהכלאה בין אתר/בלוג אישי לבין פרופיל רגיל בפייסבוק. היו שם סטטוסים היפראקטייבים, אינטרקציה עם כמויות אנשים שבעולמות אחרים מכנים את זה פשוט: אורגיה.

מצד אחד, הריסות בעולם הוירטואלי, מצד שני, התפתחויות מרגשות בעולם השני שהולידו לבסוף פיילוט של 24 דקות – “עלילות מורן". הפורמט עוסק, או היה אמור לעסוק, בהתמודדות שלי עם אתגרים מחיי היום יום באמצעות הרשת, לספר את הסיפור שהתחיל פה וגם קצת שם באריזה של מעברונים ופרסומות [*על קצה המזלג*]. איך מפצחים פורמט כזה מבחינת תוכן, עריכה וחיים? הפורמט הזה ספיציפי לא היה מעובד מספיק. בשל, אבל לא במידות הנכונות. סביר להניח ששאלנו מעט מידי, מנוכר מידי.

איך עושה אינטרנט?

איך מתרגמים אינטרנט לטלוויזיה? צריך לתרגם בכלל? באיזה עדשה מסתכלים ומתי? יש הבחנה בין ה"עין הטלוויזיונית" ל"עין האינטרנטית"? אז לא היו לי תשובות , אבל בכל זאת, המשכנו. הודיעו שיש אור ירוק מיס.

השאלה הראשונה שהונחה על השולחן היתה "למה את עושה את זה בכלל?”

מתמחי פסיכולוגיה מצאו פרשנויות למכביר. בנאליות עד גיחוך. רצון ללמוד, אבל לא בדיוק, קצת בערך. לחפש את התשובות הנכונות, אבל רק בתנ"ך הערכים האישי שלך. והשאלה הנכונה היא בכלל, למה המשכתי עם זה.

למה התחלתי זאת שאלה טיפשית (התחלתי בגיל 11, במחברת שורה) זה כמו לשאול למה הוספת את האפליקציה שמראה לך איפה החברים שלך מהתיכון. נו למה? סתם, שעמם לך, נראה לך הגיוני למרות שלא היית תחת השפעה אלכוהול. ובאמת היה נראה לך הכרחי לעשות פוק או לשלוח למישהי כרית בראש בפייסבוק 2008? לא נראה לי.

למה המשכתי? אין לי עוד תשובה אחת ברורה, אבל זאת ללא ספק השאלה היותר מעניינת.

שהתחלתי, הייתי די בודדה במערכה, זה אומר שכמו כל דבר חדש, הביקורת היא הראשונה להופיע, לפעמים היא היתה חמה, לרוב רותחת. מהעדשה שלי, באותו הזמן, כל מה שעשיתי היה רק "לעדכן בין לבין", מן אפיזודה נוחה באוטובוס, בהמתנה לפגישה, במעלית ועוד ועוד, כמו צופה מהצד של החיים שלי, רושמת באדיקות מצבים, ממדרת רגשות ומתמכרת לאינטרקציה האינסופית.

בחוץ דגלו ב-"היא משתפת ה-כ-ל", אני דגלתי ב"מותחת קו ברור ונוקשה. מוכנה לתת 10%, כל היתר- שלי ופרטי". והפער הזה, הוא כ"כ גדול. לאחרונה התחיל להתעורר בי צורך עז להשיל שכבה אחת, לפעמים זה מעייף לשמור על אותו סטטוס קוו.

ציוץ לילה: נמצאה גופה של ג'וק.

————————————————————————————————————

ספוטד: עייפות מחשידה בסוף יולי

לוקיישן: בית | תאריך: יום לפני צילום הפיילוט

פתרונות אפשריים:

1.להתקשר לבטל. תירוצים לדוגמה: חולה באדמת, כלבתי הדמיונית כורעת ללדת , האייפון נהרס, השכן כלא אותי במרתף. אבל אין מרתף. חייבים לשמור על קו הגיוני.

2.להזעיק את הדס (אחראית מוסר, תבונה ורגישות), שקרוב לודאי תעשה את מה שהיא עושה תמיד, תצבוט אותי שאפסיק לחנוק את המילים, לאבד את הקול, תרים גבה שצריך להזיז משהו קצת ימינה, טיפה שמאלה ותחבק בלי לשפוט.

הפתרון שהתקבל ע"י הטלת מטבע שנקל: להזעיק את הדס.

באורח פלא, אחרי שעתיים של חפירות, בסגנון חופשי, כמו שרק הדס ואני מסוגלות לעשות התמונה נהייתה נחמדה יותר וגם השעון הראה שתכף נשארת לי רק שעה לישון.

הפיילוט מסתיים, נושאים טכניים מטרידים את כולם, ראפ קאטים נשלחים בג'ימייל בקצב שדקסטר מרגיש צורך לרצוח. במקביל בפינה בחצר, קרן ואני נפגשות פעם בשבוע, בד"כ באותה שעה לשייק פירות. מתעדכנות. אני שמחה-היא צוהלת, אני עצובה- היא זועמת, אני מבולבלת- היא מחבקת. קרן.

אני מתחילה להיות עייפה, למרות שטכנית, העבודה שלי בנושא כבר הסתיימה | פיהוק | בלבול. כותבת ממו לעצמי: “ספוטד: עייפות מחשידה בסוף יולי".

סורי, לא יקרה

ידעתי שיגיע הטלפון וגם הבשורה השלילית, הרבה סיבות קטנות למה, אבל לא רלוונטיות באמת.

שכתבתי את התגובה ל"אמרו שלא" אינספור פעמים, במחשבות. לפעמים הדמויות השתנו.

לוקיישן: רמת גן, משפחה | תאריך: תחילת ספטמבר וחם | ברקע: שיחות על ילדים בכיתה א'

גילי שואל מה קורה עם הפיילוט, כל היתר מצטרפים בעליצות לשאלה. כאב הבטן שוב מופיע ואני מגמגמת שאין תשובה. מתחמקת, מעבירה נושא בדרך הכי לא אלגנטית שיש.

מאותו ערב, החלטתי שכבר יש לי תשובה לתת והיא לא, כל המחשבות וכאבי הבטן שהתבשלו בחצי שנה האחרונה קיבלו עכשיו צורה של "לא" מאוד החלטי. וזה, לא סוף העולם, לחשתי לעצמי. רק שהתשובה עוד לא באמת הגיעה ולכי תשכנעי עכשיו את כולם שאת בטוחה שזה [לא] יקרה ולא אומרת את זה מחוסר בטחון רגעי?

*קולות מקהלה* (להלן: חברים טובים)

מחשבות הסביבה הקרובה: בין "היא השתגעה" לבין "נו, היא סתם לא מאמינה בעצמה".

עובר חודש וחצי ושיחת טלפון. על הקו: שליח הבשורות הרעות.

אלפי מחשבות קטנות ואחת כמו: "תתאפסי על עצמך. מה הקטע שלך? לא עברנו על התסריט הזה כאילו מיליון פעמים? בשום שורה והוראת בימוי לא כתוב לבכות או להתבאס. זוכרת?” לא. לא זכרתי כלום.

סמס לבן זוג, עופר: “לא יכולה לדבר עכשיו, נכנסת לפגישה. פיילוט- שלילי, נגמר. תביא במבה והפי היפו " / סמס לחיים: "דבר איתי שאתה פנוי".

חיים הוא איש יקר שיותר מכל שפה משפטית הראה לי דרך חדשה להסתכל על החיים. תודה חיים, שראית ולא קיטלגת.

קולות רקע: הקלה.

עכשיו עוצרים

פוס משחק. רוצה לעכל את הבשורה לבד, שמעתי אותה בטלפון, מהר וקצר. אבל לעכל? לאט וטוב.

מתחילים ללמוד ללכת, במקום לרוץ. בקיצור, להיכנס למיטה ולדבר עם הקיר.

לוקיישן: בית  | נוכחים: אני ולהקת הדאגות.

יותר מידי דילמות, מוקדם מידי בכלל לחשוב עליהן, מסוכן בכלל לנשום. שאלה חותכת את האוויר: “רגע, אז גם באסה לי וגם שוקלת ללכת לספר את זה לעוד איזה 2000 איש או יותר?”.

הדס אומרת שיש יותר מידי מהכל ושזה בכלל לא הזמן למיין.

מחשבות:

שלוש וחצי שנים אני עוסקת בשיווק באינטרנט, לפני שהוקם שם הפייסבוק, אני מכירה את הפינות בו, מזוויות שונות, לא את כולן, אבל לא מעט. ידעתי מה הייתי אומרת עם הכובע המקצועי. הייתי תומכת בגישה שאם הוא מתמודד עם משבר, שחלק ממנו נחשף לצרכן שלו בדרכים כאלו או אחרות, הוא צריך לדעת שיחסים עם צרכן הם לא חד כיוונים. אי אפשר לספר סיפור, לבקש פידבקים בכותרות משנה ואח"כ להסתיר את הסוף כי הוא לא בדיוק כמו שרצית. והייתי מוסיפה באופטימיות שהשיתוף יחשוף דרכים חדשות.

מסקנות מהירות: לא להחליט.

עכשיו ללכת רגע הצידה [אומרת לעצמי בנחישות וקול רם]. לעכל לבד. ו"הרשת”? אספר. אבל בהמשך. זאת אחת ההחלטות הטובות שעשיתי והיא לא מושפעת או קשורה בשום צורה לצפייה חוזרת במרי פופינס בפרק זמן של שבועיים וחצי.

ארבעה ימים נכנסתי לשקט שלי. נברתי. כעסתי. בכיתי. צווחתי בלי קול. שמעתי מוזיקה ובסוף הזמנתי ג'חנון עם רסק עגבניות.

וזה לא שלא היו כשלונות בעבר. בטח שהיו, לתפארת. המילה סכנה היא כניסה, המילה חלומות היא עכשיו. ועם נתונים כאלו…קשה שלא להתרסק מעת לעת.

טיפול אלטרנטיבי

משחקים רופא – חולה, מגלמת את שני התפקידים.

מרשם

1.להפסיק לקשור בין מקרים קודמים, למקרים בהווה ולהשליך על העתיד בכשרון.

2.להפסיק לכנות נסיוניות יצירתיים בשמות גנאי כמו כשלונות ורגעים נאיבים.

3.לאכול כל ממתק שאחפוץ בו.

4.לא לחשוב.

5. להמשיך לכתוב

יישמתי את הכל. חוץ מ-4.

אם זה לא היה קורה לי, הייתי אומרת שזה חתיכת תסריט עלוב, עמוס אנלוגיות ודימויים, אפילו יותר מ"טופז". הגרסה הישראלית.

חופשה, לא הכל כלול

סיכום חופשה מהחיים: היה סבבה. תנאים ככה ככה. מומלץ להגיש עם אלכוהול כלשהוא, או מטשטשי תחושות לפרק זמן קצוב.

הבנתי המון דברים נפלאים על העולם, פחות נפלאים על עצמי. לפני כמה ימים, בבוקר אמרתי לעצמי שבאמת, באמת, באמת, מכל הלב, פאק איט (!), מה זה הסרט הזה?

צחוק מתגלגל נשמע ברחבי הבניין הבלוי. יו"ר ועד הבית נוחרת קלות. אולי הערתי אותה?

סיפוק מיידי זה סרט רע

"חברים" זה מושג שללא מעט אנשים מתיישב רע מאוד עם המושג "רשתות חברתיות". בכל זאת, למושגים חדשים עושים טירונות.

לוקיישן: בכל מקום | דמויות: מבקרים ועוד מבקרים | מוזיקה: תקליט שבור.

מחשבה סלש תהייה: פעם אנשים הסתפקו בהתמזמזות בקולנוע, היום הם רוצים להסתפק מאותו הדבר, אבל ב#מולטי.טאסקינג.

קבוצת מבקרים א': מאמינים שחברות שנוצרה מהעולם הוירטואלית היא "לא אמיתית". סליחה, אבל מה זה אמיתי ומי קבע את גבולות המגדר שלו? כי אמיתי נשמע לי דווקא כמו בחור של תחושה אישית וחוויה אינדבדואלית. שמעתי גם מושגים כמו "אין שם ערכים אמיתיים" , "רק מחפשים סיפוק מיידי", "דור שטחי" , "מציצנות". סבבה, אבל זה דורש עוד פוסט.

בנוגע לסיפוק המיידי, אני נוטה להסכים וחייבת להודות שלקיתי בפוגרום הזה בגיל שנה בערך, בתקופה שעוד לא חלמו על פייסבוק וכל חלומותיי שלי התרכזו בעוד שעת לגו.

קבוצת מבקרים ב': הם יגידו שיש לפנינו תופעה מעניינת (תמיד מומלץ להתחיל בפרגון, זה מרכך), כלי ביטוי חדש, אפשרות להגיע למרחקים שלא חלמנו עליהם ונטוורקינג נפלא.

תיוגים זה משעמם

בעיני, כל ניסיון לתייג ולתייק הוא שטחי. החוויה הזאת של עולם הרשתות החברתיות היא עדיין טרייה, עדיין קורים דברים ותוך כדי תהליך אי אפשר לקפוץ למסקנות. אני חושבת שיכולות להיווצר חברויות אמת, אבל הקרדיט שהייתי נותנת ל"רשת" לא שונה מהקרדיט של: מקום העבודה, פאב שכונתי, חוג, מכון כושר ועוד.העולמות הוירטואלים היו לפני עידן הלייקים, רק בלבוש אחר ועם פחות קהל.

זה טבעי בעיני שאמהות ימצאו נחמה משותפת בפורום הנקה בתפוז, זה טבעי בעיני שאנשים יקבעו פגישת עבודה בטוויטר ויגלו ביחד עולם חדש, זה טבעי בעיני להתאהב במשהו שאתה לא ממש מכיר אבל כ"כ בטוח בו.

רק עם פרופורציות ומסננים טבעיים שאנחנו מקבלים עם הזמן , בלי שום קשר לנוכחות האינטרנט בחיינו, אם מישהו מכסה את העיניים בטעות וחושב שהלייק והתגובה יהיו שם בשעת צרה, אז כדאי שיכין את עצמו למפח נפש. ולא כי יש משהו לא בסדר עם הצד השני, זה פשוט לא סגנון החברות.

דור השטורדל אוהב מספרים

התעסקות במספרים 1#: 3 חברי ילדות , 3 חברי אמצע החיים, 1 חברה מהאינטרנט אם בוחנים את זה בצורה פשטנית מאוד.
יצא גם מספר טיפולוגי. ביג לייק

הייתי יכולה להכיר את כולם באינטרנט בכלל? כן. אם הייתי היום ילדה בת 15, פעילה פרודוקטיבית בפייסבוק, סביר להניח שהקווים היו מתחילים להתחבר.

התעסקות במספרים 2#: כמה פעמים נכשלתי בחיים?

אבל בואו נחזור אליהם-

דור השטורדל עם מחונני הטאצ' סקרין ומפתחי שפת הפאקצות פשוט חי בצורת תרבות שונה, כל מי שמנסה להבין את זה, נידון לכשלון, כל מי שמבקר את זה, יורה לילד שלו, לחברה הכי טובה, לאחיין ואולי גם לאשתו ברגל.

ה-"האנשים האלה, לא יאומן" “כל היום בטוויטר" וה- “עובדים בפייסבוק" הם כ"כ אתם. ואני.

רותי אומרת שיהיה בסדר.

רותי

בשנה האחרונה חוויתי שלושה משברים שראוי ללמוד מהם, אני שמחה שהמשבר הספציפי הזה נסגר. עם מסקנות.

לוקיישן: מחשב | שעה: 03:00 בבוקר | מצב צבירה: מרוכזת עד אימה | כותבת את הפוסט הזה

מה הלאה? אני עוד לא יודעת, אבל התחלתי לשרטט את זה עם רותי (הפסיכולוגית).

יש כבר רישומים התחלתיים, עכשיו צריך לאט, בלי לקפוץ באנג'י מכל הר בדרך, להתחיל לצבוע ולהמשיך לצייר.

שמחה על כל מה שאני לא יודעת, מאושרת להתרסק ומקווה לא להפסיק ללמוד אף פעם.

מוכנה ללכת אחרי כל רעיון שיתחיל כחלום, להיפצע איתו, לטפס, לרעוב, לנשום.

ובין לבין אמשיך לצייץ למרחבים, כי הכל בכלל התחיל מסיפור אהבה עם הכתיבה. אז מה זה משנה איפה? איפה שירצו.

רותי בעד להתחיל לבנות את התוכנית הבאה, להסתכל קדימה. תכל'ס, גם אני.

צילומים:  מורן לביא

לקח לפוסט הזה הרבה זמן להיוולד. מהעדשה שלכם, זה אולי שולי, מהעדשה שלי לכל מילה יש משמעות.

תודה, רותי ותודה לטל ברמן, שהאמינו בי וברעיון לאורך כל הדרך.

Click here to view the embedded video.

☼ קרדיטים ☼

הפקה: עלילות מורן בעיר הגדולה

במאי: רועי שלם

עריכה: אור פרג

שירה: גלי שדה

מילים: איתי זבולון

עורך מוזיקלי: אוהד דהן

מאפרת: בר ברק

אקססוריז: קיטש ביץ'- ענת תלפז

שמלה: אמה

בגדי ים: Ugly Duckling – גל אנג'ל

משתתפים: לירז יעיל ולהקת ה- Black Diamonds – בבוש אדגו, שלמה אדגו ואילן זריהון.

תודה לעיריית ומתנ"ס נתיבות שסייעו עם להקת ההיפ הופ הכה מוכשרת ותודה לחגית גדרון שקלטה מהר את הסטטוס שלי בפייסבוק שתהיתי מי מכיר רקדני היפ הופ טובים. ואם כבר אנחנו בענייני פייסבוק וסטטוסים, אז תודה גם לצאלה מנור שענתה תוך חצי שניה לסטטוס: "מי מכיר עורך טוב?"  .

ותודה לשחרק'ה (שחר סברניק) שבא לבקר ולצלם באייפון ביומהולדת שלו.

שרב נעים, ניפגש בחורף

אז מה זה הפרויקט הזה? גולשים, מכל רחבי העולם, מוזמנים לעלות סרטונים שלהם (באיכות ראפ-קאט, כלומר חומרים לא מעובדים) לאתר מיוחד שהוקם לצורך הפרויקט. גוייסו לטובת המיזם שני בימאים מוכשרים: רידלי סקוט וקווין מקדונלד, נראה לי שצפויות להם שבועות של צפייה בחומר גלם. בסוף יבחרו 20 סרטונים שיערכו לסרט אחד שתוצג בשנה הבאה בפסטיבל Sundance Film Festival ועוד בונוס, מי שיזכה להשתתף יקבל קרדיט בסוף הסרט (קרדיט זה נחמד) וכרטיס לפסטיבל (לא כולל טיסה, אבל אנחנו לא קטנונים).

מצאתי: רובי זובי

בסרטון הזה תוכלו לראות הסבר של מקדונלד על הסרטונים שהוא רוצה לקבל, אז אחרי כל זה ובדקה ה-90, ליתר דיוק, ביום שישי בשמונה בערב החלטתי שאני פשוט חייבת להשתתף ומאותו רגע הג'וק לא יצא לי מהראש והתחלתי בסבב טלפונים/אסמסים/די.אמים/מיילים וכו' כדיי לגייס עזרה.

ובסוף מצאתי אותה. רובי זובי! אם אתם לא מכירים, אסביר בקצרה: רובי, או בכינוי טוויטר רוביז או @רוביזובי הוא איש שנון במיוחד, מפעיל חשבון טוויטר עם עדת מעריצים ומפיק תוכנית אינטרנטית באווירת פייסבוק בחשבון האישי שלו שם. רובי הסכים לצאת לסיבוב בעיר (כלל ארוחת בוקר ושמפניה) בהמשך רובי ערך את הסרטון.

ללא מטרה, הרבה כללים

חבל שלא חשבנו על זה קודם (משפט שנאמר הרבה ביום שבת כשצילמנו), אבל מה זה משנה? היה מצחיק.

הסרטון לא ערוך, כי אלה הכללים של הפרויקט, וללא סאונד כי…עוד חוק בתחרות.

בקיצור: חומר גלם על כלום .

בפינת האור בקצה המנהרה: אין הגבלת שפה, הם רוצים חומר גלם יומימי חסר אפקטים והתחשבות בזמנים ואני אופטימית שאולי ישראל מעניינת מישהו.

בפינת המילה האישית: היה ממש כייף, אז אם יצא או לא- זאת עוד חוויה לאוסף.

הסרטון של רובי זובי ושלי בשני חלקים

חלק ראשון

Click here to view the embedded video.

חלק שני

Click here to view the embedded video.

]]> http://alilot.co.il/life-in-a-day/feed 0 http://alilot.co.il/%d7%a2%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%aa-%d7%9e%d7%a1%d7%9a http://alilot.co.il/%d7%a2%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%aa-%d7%9e%d7%a1%d7%9a#comments Wed, 02 Jun 2010 07:56:08 +0000 מורן לביא http://alilot.co.il/?p=1297 בקרוב, אם הכל ילך כמו שצריך, תוכלו לראות את "עלילות מורן" לא רק על המסך באינטרנט, אלא גם ב-yes.

אני אפילו לא יכולה להסביר לכם כמה זה משחרר סוף סוף לכתוב את זה.

אחרי תקופה די ארוכה (במונחים של חיים וירטואלים) שלא העזתי לצייץ על הנושא (חוויה קשה), אני מרגישה פתאום מוזר שאפשר כבר לשתף אתכם. אתם רואים אותי בכל מיני פינות נוי וירטואליות כל יום, שותפים למחשבות, מתקשרים איתי עם לייקים, תמונות, תגובות, וידאו ועוד, עכשיו אני רוצה שתהיו שותפים גם לתוכנית. זוכרים שאמרתי לכם בכמה הזדמנויות שאני מדברת עליכם?

קונספט התוכנית יהיה המשך ישיר של עלילותיי ברשתות חברתיות, שילוב בין החיים באון ליין לאוף ליין ואתם, הגולשים, תהיו חלק מהעלילה. על פיתוח הפורמט עבדתי עם רועי שלם וטל ברמן.

בשבועות האחרונים, אחרי ש-yes הודיעו על אישור ואור ירוק לצלם פיילוט, התחלנו לעבוד במרץ (לא באמת, אבל זה נשמע טוב) ולפצח את כל מה שדורש פיצוח.

עורך התוכנית יהיה לירון תאני ויתר צוות עלילות שלקח חלק עד היום בהפקות שונות שעשינו: איתי זבולון, אוהד דהן,מעיין רודיך ובר ברק.

בקרוב מאוד נצא לצלם את הפיילוט , אני מקווה שיונה ויזנטל, סמנכ"ל התוכן של yes יראה את הפיילוט ויקפוץ באוויר מרוב התלהבות, אולי אפילו יעשה איזה ריקוד קטן (אני אסתדר גם עם: "סבבה, בואו נצלם עונה"). אנחנו חייבים להפיק את התוכנית הכי טובה אוור, לא בערך, לא ליד, ממש מצוינת ובשביל זה אנחנו צריכים את השיתוף פעולה שלכם! ☆

הצעד הראשון הוא להצטרף לפינה שלי בפייסבוק שבה אני מעדכנת מידי יום מה קורה איתי. בעמוד שלי תוכלו להתעדכן מה קורה ביום צילום, מה נושא הפרק ולהיות חלק מהעלילה (שלא תגידו שאני לא מעדכנת…). זה זמן מצוין לרכושמצלמת רשת, להתחיל להפעיל את הפייסבוק יותר, לצלם לנו תמונות בסלולר, למצוא את הסרטון הכי הזוי ביוטיוב,לצייץ לנו בטוויטר, לעשות וידאו בעצמכם. אין גבולות (חוץ מרגולציה וכאלה) והעלילה לא מתוסרטת.

☜ ובנימה אישית:

נראה לי שאני עדיין לא מעכלת שאישרו את הפיילוט ויוצאים לדרך, כנראה שביום הצילום יפול לי האסימון שזה קורה ואנחנו עושים פה משהו ממש מגניב, שעוד לא עשו קודם ותשמעו, זה באמת מרגש, אחסוך מכם את ריקוד ההתרגשות העקום שלי. האיש האחרון שראה אותו (הבחור ממעבדת האייפון) כמעט התעלף.

בימים האחרונים מצאתי את עצמי נוברת אחורה בזכרון ומנסה להיזכר איך הכל התחיל ומה היה הסטטוס הראשון שלי (משהו אדיוטי, כ"כ אדיוטי שזה הודחק) ואיך בכלל אני מסבירה מה זה עולם הרשתות חברתיות עבורי.

נקודת המוצא שלי היא: אהבה לכתיבה ואינטרקציה עם אנשים. בגלגולים מקצועיים כאלה ואחרים תמיד התעסקתי בנושא הכתיבה, אבל אף פעם לא אישי (ואגב, מחויבות לבלוג הלחיצה אותי). עולם הרשתות החברתיות נותן לי פלטפורמה לכתוב ולתקשר עם אינספור אנשים, החבילה גם די אטרקטיבית, עלות אפסית, אם להוציא את עניין הזמן וההשקעה, כשכ"כ נהנים ממשהו "השקעה" מתחלפת ב"חוויה" וכנראה שמה שנתפס אצל אנשים מסוימים כחשיפה אינטנסיבית הפך אצלי לדרך חיים. למה כנראה? בטוח.

To Be Continue

אחרי כמעט שבוע עם האייפד הנה חוות הדעת שלי על המכשיר החדש מבית אפל סלש סטיב ג'ובס.

השאלה הכי פופולארית ששמעתי השבוע היתה: “אבל מה זה?, זה מחליף את המחשב? אפשר לדבר עם זה?”.

לא. אייפד הוא לא סלולר, הוא גם לא אמור להחליף את המחשב, הוא יכול במקרים מסוימים שאפרט בהמשך. אייפד הוא קטגוריה חדשה שעומדת בפני עצמה, הוא ממלא את החלל בין הלפטופים וספציפית יותר- הנטבוקים לסמארטפונים.

השאלה המתבקשת היא: מי צריך למלא את החלל? התשובה היא- זאת שאלה של צרכים. מי שחי בעולם של אפל שנים ומכיר היטב את חווית הגלישה במק ומיליון ומשהו חוויות באייפון, סביר להניח שחיבור שלו למוצר החדש יהיה אינטואטיבי.

בסקירה תוכלו לקרוא על: סביבת עבודה באייפד, סקירת אפליקציות ומפרט טכני.

Jailbreak

כדיי להנות מהאייפד עם מקלדת בעברית, צריך לפרוץ את המכשיר, אחרי הפריצה תוכלו להנות ממבחר אפליקציות פרוצות. לא חוקי, אבל סטיב ג'ובס גם ככה לא סופר אותנו יותר מידי.

איך פורצים?

הסבר כולל צילומי מסך

יוטיוב

1.חברו את האייפד למחשב והורידו Spirit .

2. תריצו את התוכנה על המחשב .

3.תלחצו על כפתור ה- Jaikbreak שיופיע בחלון אחרי הורדת התוכנה.

4.האייפד יעשה ריסטרט אוטומטי, לחכות שהוא ידלק.

5.אחרי שהאייפד נדלק חפשו את אפליקציית Cydia על המסך .

עכשיו יש לכם אפשרות לגשת לכל האפליקציות הפרוצות ולקנות את מקלדת עברית לאייפד שזמינה רק ב- Cydia.

איך מוסיפים מקלדת?

תודות לתום ציקל כולם יכולים להנות ממקלדת עברית בעלות של 7.99$, פה תוכלו לקרוא הסבר מפורט איך מורידים.

ובקצרה:

1.נכנסים ל- Cydia

2.בוחרים בכפתור Manage שמופיע למטה

3.יופיע חלון עם 3 אפשרויות: Packages / Sources/ Storage  - בוחרים ב-  Sources

4.לחצו על עריכה- Edit

5.בחרו ב- Add והוסיפו את הלינק הבא: http://cydia.hackulo.us

6.בחרו Add Anyway וחפשו בשורת החיפוש את: appsync for OS 3.2

7.Install

8.התחברו לחשבון פייסבוק או Paypal ו….קנו את המקלדת בעברית (:

הורדת אפליקציות פרוצות תמצאו באתר הזה, אפשרות נוספת היא התקנת אפליקציה installous מה- Cydia.

תודה לתומר על ההכוונה, אם תחפשו אותו בטוויטר, תמצאו גאון אייפד, עוד לפני שהניח את ידיו על כזה.

סקירה

✔ משקל ועיצוב

משקל: 680 גרם ל-Wi-Fi ו- 730 ל-3G

גובה: 9.56 אינץ' / 242.8 מ"מ

רוחב: 7.47 אינץ' / 189.7 מ"מ

עובי: 0.5 אינץ' / 13.4 מ"מ

הערה: קיימות היום באייטונס אפליקציות ייעודיות לאייפד, אפליקציה שמיועדת לאייפון תוצג בצורה מפוקסלת על האייפד , מומלץ להוריד אך ורק אפליקציות ייעודיות.

✔ סביבת עבודה שמדמה את עולם האופיס המוכר

האייפד יכול לשמש כתחליף ללפטופ במקרים בהם אתם רוצים להציג מצגות, להכין מסמכי אקסל ולערוך מסמכי וורד, לשם כך תוכלו להוריד מספר אפליקציות שמאפשרות ליצור סביבת עבודה משרדית באייפד.

Keynote (המקביל ל- Power Point)

יתרון: אפליקציה ידידותית לעריכת מצגות על גבי האייפד

חסרון: אין תמיכה מלאה בעברית, לכן מצגות בעברית שהכנתם על המחשב והעלתם לאייפד יוצגו בצורה בעייתית על המכשיר | תקלות אפשריות: עיוות פונטים, יישור לימין הופך לשמאל, השמטת אותיות במקרה שבמצגת המקורית הופיעו בולטים. הבעיה העיקרית בעיני היא שאי אפשר לערוך מצגות באפליקציה הזאת.

פתרון: עושים שינויים על המצגת לפני שמעלים לאייפד, או שסוגרים כקובץ PDF ובוחרים באפליקציה אחרת (:

Numbers (המקביל ל- Excel)

אפליקציה לעריכת דו"חות אקסל שונים, עם טמפלים מובנים

יתרון: בתור אחת שלא חובבת דו"חות בכלל ואקסלים בפרט, הטמפלטים עשו לי חשק

חסרון: כיוון שעוד לא נתקלתי בצורך יומיומי (תודה לאל) באקסל, אני פחות יכולה לתת פה חוו"ד, ניסיתי לערוך אקסל מאוד פשוט והעריכה היתה בהתאם- פשוטה, מהירה, ידידותית ואפשרות לשליחה במייל.

Pages (המקביל ל- Word)

אפליקציה המאפשרת כתיבת מסמכי וורד

יתרון: אפשרות לכתוב מסמך מסודר יותר מטקסט בגוף המייל.

חסרון:

1.התוכנה ענייה מאוד, לא מדובר ב- Word מלא שמאפשר הכנת מסמך אמיתי, אני לא רואה את עצמי כותבת באפליקציה הזאת הצעות מחיר (:

2. המסמך נשמר כתמונה

3.נוחות – בעיני האייפד לא נועד לכתיבת מסמכים ארוכים, במקרה הזה, אין תחליף למקלדת מחשב נייח ו/או לפטופ.

בנוגע לכתיבה בכלל על גבי האייפד: השימוש במקלדת מאוד נוח כשמדובר בטקסטים קצרים כמו: שליחת טוויט ב-140 תווים, כתיבת סטטוס בפייסבוק, מענה למיילים בפייסבוק ובכלל, כתיבת הודעות וכו', אבל אני אישית לא הסתדרתי עם כתיבת טקסטים ארוכים יותר, מהבחינה הזאת השימוש באייפד זהה לאייפון, אבל יכול להיות שעם הזמן אגלה בעצמי יכולות חדשות כמו כתיבה מהירה וקלה על גבי מקלדת טאץ'. אמן

✔ אפליקציות משרדיות

ReaddleDocs + DocsAnywhere

אפלקיציות מצויניות לשמירת קבצים על גבי האייפד ללא בעיות תצוגה.

יתרון: אפשר לשמור קבצי PDF, Excel, Word, HTML

אני העליתי כבר את כל הקבצים שחשובים לי שיהיו זמינים בכל מקום, אפשרות התצוגה נוחה והמעבר בין העמודים נעשה ע"י גלילה מצד ימין או נגיעה למטה על גבי המסך. מאוד שימושי.

חסרון: לא נמצא.

ReaddleDocs & DocsAnywhere – iTunes

✔ ספרים

חנות הספרים של אפל -iBooks , לדעתי מדובר באחת האפליקציות החשובות במכשיר. ניתן להוריד את הספרים האהובים עליכם ולקרוא אותם בצורה נוחה, עם תוספות אפל: צביטה וטפיחה על המכשיר.

יתרון: שימושי בטיסות וטיולים וכמובן- כל אחד והיתרון שהוא רואה בספר נייד.

חסרון: אין אפשרות להוריד את האפליקציה iBooks עם כרטיס אשראי ישראלי. כדיי להנות מהפיצ'ר הזה תצטרכו צריך להציג באייטונס כתובת אמריקאית, או לעקוף את זה באמצעות רכישת גיפט קארד באפלסטור. ועדיין: מדובר בספרים באנגלית בלבד, הייתי מאוד רוצה לראות אפליקציה ישראלית כזאת והייתי לחלוטין מוכנה לשלם על ספרים.

הערה: קריאת ספרים בטאבלט זה עניין אישי ולא קשור בשום צורה לאייפד או כל מכשיר אחר שמציע אפשרות כזאת, אלא לחווית הקריאה של כל אחד. יש מי שלא ירצו לעולם להחליף את דפי הנייר וחווית הדפדוף ויש כאלה שיתמכרו לחווית הקריאה הממחושבת.

✔ מקלדת ואביזרים

מקלדת הטאץ' מאוד נוחה, למשתמשי אייפון השימוש יהיה אינטואטיבי. מי שלא מתחבר ולא מבין איך בכלל אפשר להקליד על מקלדת טאץ' זה ממש לא פוסט בשבילו, אלא אם כן הוא חושק בקונסולת משחקים חדשה.

אי אפשר להסתובב עם האייפד בלי קייס מתאים שישמור עליו מפני שריטות, שבירה ועוד. יש שני סוגי קייסים : רגיל (תיק קטן) וכזה שנפתח לשניים ומאפשר להעמיד את האייפד.

אני מחפשת קייס של פול פרנק, אם תמצאו כזה- דברו איתי (:

קייס פשוט שנפתח למעמד עולה באפל סטור 39$

מקלדת אלחוטית

אם אתם ממש רוצים שהאייפד יחליף את המחשב- אין בעיה. יש מקלדת אלחוטית של אפל ב-69$ באפלסטור, מומלץ לחפש גם באיי.ביי. כדיי להשתמש בה, תצטרכו מן הסתם לקנות קייס מתאים עם מעמד, או מעמד נפרד.

מעמד לאייפד

נדרש אם משתמשים במקלדת או עבור פגישות, מצגות וכדומה. קחו בחשבון שעדיין מדובר במסך קטן יחסית, כך שזה לא מיועד לפרזנטציות עם יותר מ-3 אנשים. אלא אם כן בא לכם שהם ממש יתאמצו לראות את המסך. מחיר באפל סטור: 29$

מחבר VGA

האקססוריז הנדרש ביותר לאייפד במידה ותרצו להשתמש בו כתחליף לפטופ בפגישות. חיבור למקרן ואז כמובן לא צריך את מעמד האייפד. מחיר באפל סטור: 29$.

✔ מייל

כמו באייפון ובמק, קיימת אפליקצית Mail המאפשרת התממשקות לכל תיבת מייל בה אתם רשומים ומוגבל לתיבת Exchange אחת , בניגוד לאייפון בתצוגה הרבה יותר טובה ויעילה.  ניתן לשמור כל קובץ שמתקבל במייל.

✔ דפדפן ופלאש

כידוע, האייפד בדיוק כמו אחיו הקטן האייפון, לא תומך בפלאש.

רוב האתרים שמציגים וידאו בפלאש וניתן לצפות בהם דרך המק לא ניתן לצפות בהם באייפד ובאייפון ועל מנת להתמודד עם הקושי הזה ייאלצו אתרים שמציגים וידאו לעשות התאמה גם ל –  HTML 5 שנתמך ע"י האייפד. אני לא מכירה אף אתר ישראלי שמשתמש היום בתקן של HTML 5 בוידאו שלא לדבר על אתרי וידאו מובילים שעדיין משתמשים ב Windows media player

לכל הפחות הייתי מציעה לבעלי אתרים לבצע את ההתאמות הנדרשות באתר שלהם לאייפד ע"פ ההנחיות של אפל .

ספארי, הגלישה מהירה, ניווט פשוט ואפשרות לייבא מועדפים (Bookmarks Bar ) מהמחשב, החלונות הפתוחים מוצגים אחד ליד השני (כמו במק) וניתן לסגירה ע"י לחיצה על כפתור האיקס.

אחת האפליקציות השימושיות ביותר היא פשוט לפתוח את הספארי ולגלוש בו. תענוג, פלוס צביטה וטפיחה (:

✔ נגן מוזיקה- iPod

נגן המוזיקה זהה יחסית לנגן באייפון ובמק, קיים פילוח שירים לפי: שיר, אלבום, אמן, ז'אנר ומלחין.

ניתן להוסיף רשימת השמעה חדשה בלחיצה על כפתור.

רמקול פנימי – מצויין ! שמעתי באוזניות ובלעדיהן. ♫

✔ חיי סוללה

אפל טוענת שניתן להפעיל את האייפד 10 שעות רצופות. ומניסיון שלי – אמיתי לחלוטין.  בפעם הראשונה שהאייפד התריע שהוא צריך אוכל היתה אחרי שהוא לא הוטען מ-12:00 בצהריים עד 04:00 לפנות בוקר. בזמן הזה הוא לא נח ועסק בעיקר במשחקים וגלישה.

יתרון משמעותי על פני הלפטופים.

✔ רשתות חברתיות

פייסבוק

עדיין אין אפליקציה ייעודית לאייפד, בעיני זה לא רלוונטי כי ניתן לגלוש מהספארי בדיוק כמו במחשב ולהנות מכל מה שהפייסבוק מציע. במרבית אפליקציות הפייסבוק לסלולר לא ניתן לראות עמוד אמיתי כמו במחשב (לדוגמה- “רימוב טאג"!) ולכן, אישית אני מעדיפה להישאר עם דפדפן רגיל ולא להוריד אפליקציה.

טוויטר- Tweetings

אפליקציה מעולה לטוויטר. עם כל הפי'צרים האפשריים כגון: ReTweet, Quote, הוספת תמונה/לינק, תזמון ציוץ, הוספת ציון מיקום, מוזיקה, אפשרות ל- Reply all, מעבר נוח ללינקים המצורפים בציוצים, שורת חיפוש, תצוגת ליסטים ואפשרות ליצירת ליסט חדש, אפשרות מעקב אחרי יוזר וחסימה מהאפליקציה, אפשרות לניהול מספר חשבונות טוויטר במקביל.

בקיצור: Tweetie משודרג עם תצוגה  גדולה ונוחה יותר. (טוויטי נקרא כבר טוויטר, אבל בשבילי הוא תמיד יהיה טוויטי).

Sociable

אפליקציה שמאגדת מספר רשתות חברתיות ומאפשרת תצוגה בכולם ועדכונים בזמן אמת. הרשתות הקיימות:

Facebook, Flickr, twitter, Digg, Reddit

✔ צילום וציור

באייפד אין מצלמה מובנית. טעות גדולה

אני לא חושבת שיהיה נוח להשתמש באייפד כמצלמה, אבל כן הייתי רוצה שתהיה מצלמה קדמית לשיחות סקייפ לדוגמה ולאפשרות לעשות Photo Booth כמו במק. מניחה שסטיב ג'ובס יודע היטב איך להוציא מאיתנו כסף ורוצה שיהיה לנו למה לחכות. עוד שנה מהיום, כנראה שנוכל לראות באייפד גם את הפיצ'ר הזה.

עד אז: אפשר לערוך תמונות על גבי האייפד וזה הרבה הרבה יותר נוח מהאייפון ושוב, מיועד לחובבי תמונות ועריכה.

Photogene

אפליקציית עיבוד תמונה זהה ל- iPhoto . אפליקציה ישראלית שקיימת גם לאייפון והותאמה לאייפד.

אפשר לגזור, לשחק עם הצבעים, חשיפה, ניגודיות, צל ועוד.

פיצ'רים נוספים שלא קיימים ב-iPhoto : אפשר להוסיף ענני שיחה כמו בקומיקס, חמוד ביותר! ,אפשרות להוסיף מסגרות שונות לתמונה, אפשרות לעריכת תמונה בסגנונות שונים: רטרו, שחור-לבן, סינמה ועוד. מי שמכיר את אפליקציות הצילום באייפון ירצה להתקין את האפליקציה הזו לאייפד.

Filterstorm

ותודה לשחר הסברניק הגורו לצילום באייפון שהמליץ לי להתקין.

אפליקציה עשירה מאוד לעריכת תמונות, זהה לקודמת, עם אפשרות לצביעה על גבי התמונה וכמובן אפשרות לערוך, לגזור, לשחק עם הפילטרים וצבעי התמונה, להבהיר/להכהות ועוד.

SketchBook

אפליקציית ציור עם ממשק משתמש יעיל, אינטואטיבי ומרשים. אפשר לצייר על גבי תמונת סטילס, או דף נקי.

יש סט כלים לציור, מזכיר מאוד את אפליקצית Scribbles הנהדרת למק, אני מאוד אוהבת לצייר שם, זה כמובן דורש תרגול ומיומנות אחיזה במכחול וירטואלי.

ArtStoudio

אפליקציה נוספת לציור על גבי תמונה קיימת מאלבום התמונות, עם סט כלים מגוון יותר: עפרון, מברשת, ספריי, גואש, ריסוס בנקודות, מחק ועוד. אפשרות לשמירה, לשלוח במייל, לעלות לגלריה הכללית.

משחקים עם התמונה הקיימת: שחור-לבן, ספייה, חדות ועוד.

והאופציה הנוספות: שיעורי ציור (!) אפשר לבחור בציור פורטרט, חיות ו- 3D.

✔ משחקים

במילה אחת: WOW

התצוגה על גבי האייפד לא משתווה לשום דבר אחר, זאת קונסולת משחקים מרהיבה. המשחקים שקיימים לאייפון מקבלים חיים על האייפד ואי אפשר לחזור לשחק אותם באייפון.

הייתי שמחה לספר לכם על כך המשחקים שהורדתי והורדתי לא מעט, אבל התמכרתי בצורה קשה למשחק Angry Birds, אחרי לילה ללא שינה בו הצלחתי סוף סוף לעבור את פרק 4, גיליתי בבוקר שקמתי עם הג'ינס והטי שירט מאתמול…ואז הבנתי שאני בעיקר ממליצה: לא להוריד את המשחק הזה אם אתם רוצים לשמור על חיים תקינים!

ואם בכל זאת הורדתם, סביר להניח שיום אחד תמצאו את עצמכם תקועים באותו שלב מעל 4 שעות, שוברים את הראש, מקללים, חולמים על ציפורים, תעשו לעצמכם טובה, קחו טיפ איך לעבור את השלב באפליקציה הזאת: Angry Birds Cheats או גשו ליוטיוב ותלמדו ממי שכבר עבר את הסיוט.

בהצלחה!

KarateKid

מדובר באפליקציית משחקים- אימונים שאמורים להפוך אתכם למאסטר קונג פו אוור (מילים שלי, אין על זה אחריות). באפילקציה יש מספר אימונים, האימון הראשון לדוגמה עובד על פיתוח סבלנות (לי לדוגמה אין כזאת בכלל, אז זה מסביר למה לא התחברתי למשחק).

אימון ראשון נפתח בזוג צ'ופסטיק מעץ שאיתם אתם צריכים להרוג זבובים. צריך המון סבלנות, אבל מאוד מהנה לשמוע איך הזבוב נמחץ לכם בין הידיים הוירטואליות. אגב, אין לי שמץ של מושג אם מדובר בזבובים או יתושים, מעולם לא הצלחתי להבדיל בין שני המטרדינים האלו.

אימון נוסף מלמד אתכם איך לשבור עץ, סטייל אומה ת'ורמן ב'קיל ביל'.

Shrek Karting

מרוצי קארטינג עם גיבורי 'שרק', יש מספר סביבות מרוצים שאפשר לבחור וכמובן לבחור שחקן. האייפד הופך להיות הגה אינטרקטיבי, חוויה מטורפת. קליק לאפליקציה.

הכי כייף: משחק multiplayer באמצעות חיבור שני אייפדים ב- Wi-Fi או Bluetooth

סיכום:

בניגוד לאייפון שזכה להתעניינות בעיקר מקהל יעד צעיר, האייפד הוא מגנט לכל הגילאים. נתקלתי השבוע באישה בת 80 שהתלהבה מהמכשיר וביקשה ממני הסברים, כולל תהתה בקול אם כדאי לה לרכווש, ילד בן 6 וכמובן דור הפייסבוק.

לפני שהאייפד יצא, עוד לפני שהבנתי מה הוא בדיוק עושה, הנחתי שקהל היעד יהיה בני ה-50 פלוס שלא מעוניינים לרכוש מחשב מסורבל ואין טעם לעניין אותם באייפון, אבל כן מעניין אותם לגלוש בכמה אתרים מועדפים לפני השינה, לבדוק מיילים ולצפות בתמונות. עכשיו, אחרי התנסות של שבוע, אני לא רואה את עצמי יוצאת עם הלפטופ מהבית, אלא אם כן אני צריכה לכתוב מסמכים ארוכים.

לא הייתי אומרת "רוצו לקנות" או שכולם צריכים את זה, אין שום דבר שאנחנו באמת צריכים. אנחנו לא צריכים מחשב נייח, לא צריכים לפטופ, גם לא סלולרי מתקדם, גם רשתות חברתיות זה לא צורך מהותי ומי בכלל צריך אימייל, אבל אם כל זה מדבר אליכם באיזה שהוא לבל: אייפד. אייפד. אייפד.

ועדיף לרכוש בחו"ל, במחיר שפוי, או באי.ביי.

תהנו

במגזין דה מרקר של חודש מאי התפרסמה גיקיפדיה (ערכים גיקים מתקדמים), שבועיים לפני הכתבה פנה העורך לבעלי אתר ניוזגיק (יניב פלדמן ו-מורן בר) בבקשה לשיתוף פעולה, מנהלי אתר ניוזגיק פנו לקבוצת אנשים שקוראת אותם קבוע ושאלו אם יש מישהו שירצה לתרום ערכים, פה אני נכנסת לתמונה, כמובן שקפצתי על ההצעה וכתבתי על הערכים הקרובים לליבי.

לצערי, למרות ההשקעה ומסיבות לא ברורות לחלוטין (דה מרקרים יקרים, ממש אכזבה!) אף אחד מהערכים שלי לא נכנס לכתבה, אבל באינטרנט אפשר גם לבד, אז אם בא לכם לקרוא את הפרשנות שלי, הנה כמה ערכים גיקים: טוויטר, סטיב ג'ובס, אייפון, בליפ, פורסקוור, האשטאג ופייסבוק (שידעתי מראש שלא יכנס בסוף כי זה לא גיקי…אבל יצא סבבה).

טוויטר

היוש, אני @מורןלביא מהטוויטר, זה מקום כזה רחוק וקטן, לבני האדם שם קוראים "צייצנים", לקולות והטקסטים שהם מוציאים מהמקלדת קוראים "ציוצים" ואם מישהו חושב שמה שצייצת הוא חשוב/מצחיק/דבילי עד פואטי, מחק את המיותר אז תקבל ריטוויט, שזה כמו צ'פחה בעולם האמיתי. בעגה המקצועית קוראים לזה מיקרו-בלוגנינג.

לא הבנתם מילה? תכלס אם אתם לא שם, פלוס ותק שעות גלישה ושימוש, זה באמת לא קל לציוץ.

איך מפשטים את המדיום שחרט על הדגל שלו פשטות בציוץ של 140 תווים?  ננסה בקצרה, מספיק כדי לגרות לכם את בלוטות הגלישה.

קודם כל והכי חשוב, טוויטר הוא לא פייסבוק (!), אתם לא מתחברים עם אנשים, אלא עושים להם מעשה "חוש חש הבלש"- עוקבים אחריהם, הם מנגד ממש לא חייבים ללחוץ על כפתור המעקב חזרה, לכו תוכיחו קודם שאתם צייצנים ששווים פולו פרידיי (חגיגת סופ"ש בטוויטר, המלצות הגולשים על גולשים אחרים) מכירים את השטרודל, או בעברית שפה יפה- כרוכית? @ אז לפני הרבה שנים ראינו אותו רק במיילים, הו! היום בעידן הטוויטר הוא כבר אישיות בפני עצמו. הסימן החביב הזה יופיע לפני השם שלכם, אם אתם רוצים לפנות לצייצן אחר בפומבי (כלומר בפיד/הום פייג) עליכם להוסיף את הכרוכית וככה מיד, באופן קסום למדי, השם שלו יהפוך ללינק שיוביל ישירות לעמוד שלו ותזכרו: ריפליי בלי כרוכית זה כמו מכתב בלי בול. וככל שתשהו יותר בטוויטר, הרצון לראות את הכרוכית לפני היוזרניים שלכם יגבר, סוג של תשוקה וירטואלית.

רוצים לספר סיפור? תעשו טובה, תנו טוויטפיק (תמונה, פיקצ'ר, זום אין) לפעמים תמונה שווה יותר מ-140 תווים.

לסיכום, שורת ה-140 תווים נראית פשוטה, אבל טוויטר הוא מכיל הרבה מעבר וכדי להבין את זה, צריך להתחיל לצייץ ומומלץ לעקוב אחרי מי שמקשט לכם את הפיד, כי בטוויטר לא מנהלים מונולוג (לפעמים כן, אבל בינינו זה די משעמם), מנהלים דיאלוג ולריקוד כזה אתם צריכים פרטנרים טובים.

כנסו לדף עם הציפור הכחולה, שלבו אצבעות שלא יופיע לכם לוויתן בטעות שפירושו: טוויטר בבאגים. תבחרו שם טוב, עדיף לתפוס את השם האמיתי המלא, אתם יודעים בשביל גוגל.

newuser welcome to twitterland! #yarok@

סטיב ג'ובס

סטיב ג'ובס הוא ההגדרה המדויקת ביותר לגאון מטורף, בקרוב שתצא לאור הביוגרפיה היחידה בה ג'ובס משתף פעולה (נכתבת ע"י העורך הראשי לשעבר של המגזין טיים , וולטר איזקסון) נוכל כנראה להתוודע לעוד כמה דוגמאות בהקשר הזה, עד אז יש לנו את הרשת ואת חרושת השמועות סביב הבחור הכי מוטל בספק במסיבת הטכנולוגיה

נוהגים לכנות אותו בכל מיני תארים, לדוגמה: גאון שיווקי ("נאומי סטיב", שיקום מי שלא רוצה להעביר מצגות כמוהו) , גורו חדשנות, רודן קיצוני, אליטיסט, מנהיג כריזמטי, קונטרול פריק, פרפקציוניסט ויש שאומרים שמדובר באיש מטורף למדי, אבל נו באמת, מה כ"כ מטורף באיש שקצת מאוכזב מצליל ה"קליק" שעושה חיבור האוזניות באייפוד? אז הוא שלח את כל המהנדסים לעבוד שעות נוספות עד שהוא יהיה ממש מרוצה, סטיב ג'ובס בניגוד לגוגל לא עושה בטא.

סטיב ג'ובס אמנם שותף בהקמת חברת אפל והיה למנכ"ל הראשון שלה וחזר לתפקיד בשנת 2000, אבל הבחור נכנס לספר השיאים של גינס תחת התואר  "המנכ"ל בעל השכר הזעום ביותר", דולר בשנה. אבל אין מה לדאוג לו, תפוחים הוא בטוח מצליח לקנות. סטיב ג'ובס נשר מהקולג' אחרי סמסטר אחד, אבל  הנאום המפורסם שלו באוניבריסיטת סטנפורד עושה חייל ברשת, נאום של 13 דקות, אותו סיים ג'ובס עם עצה לסטודנטים: "הישארו רעבים, הישארו פזיזים". אימצנו!

ציטוט אחרון מהמנכ"ל הצבעוני של אפל:

"אתה הולך לטלוויזיה שלך כשאתה רוצה לכבות את המוח. אתה הולך למחשב כשאתה רוצה להדליק אותו"

אין מה להגיד, סטיב תעשה לי טאבלט, ילד, או משהו

אייפון

עבור ישראלים אייפון הוא קודם כל המכשיר שלקח לו שנתיים וחצי לעלות לישראל, עבור גיקים הוא היה שם כבר ביוני 2007 והם פרצו אותו בבית.

האייפון הוא לא פחות מאשר יצירת מופת של עיצוב ופונקציונליות, הנדסה חדשנות, יצירתיות ומעשיות. עוד מוצר מבריק מבית אפל. באייפון יש הכל במכשיר אחד קטן ומעוצב: טלפון סלולרי, אייפוד, דפדפן אינטרנט בכיס, וידאו, דואר אלקטרוני, נוטס, סקייפ, מסנג'ר, רשתות חברתיות ועוד. ולעזעזל כמה שהוא סקסי.

האייפון הוא כל מה שגיק ממוצע צריך בזמן ניידות ובנושא המולטי – טאסקינג שעולה לא אחת כחסרונו הבולט של המכשיר- ביוני הקרוב תוכלו להנות גם מזה.

לאייפון יש מעל 130 אלף אפילקציות, כלומר הוא יכול להיות כל מה שתרצה, רוצה לכתוב טוויטים בזמן הליכה ולא להיתקע בעמוד – תתקין טייפ אנד ווק, רוצה לעדכן את כולם איפה אתה אוכל, תוך תיעוד המנה ולקבל המלצות מהגולשים- תתקין פידמי, רוצה להזמין את מונית הקרובה למיקומך – תתקין אי-טקסי ואלה אפילו לא דוגמאות על קצה הטאצ' סקרין.

ועכשיו לכו תעשו "צביטה" ותעשו זום אין, זום אאוט עם האצבע, זה ממכר.

פורסקוור

פורסקוור הינה רשת חברתית מבוססת מיקום, מבין כל הרשתות החברתיות המבוססות מיקום ניתן לומר כי בשנה האחרונה פורסקוור היא השם החם בעולם הגיקים.  הפעילות העיקרית בפורסקוור מתרכזת בעדכון מיקום מיידי לחברים שלכם. הגעתם למסעדה? חפשו אותה באפליקציה בסלולר, עשו צ'ק אין וירטואלי ותוכלו לראות מי עוד מגולשי פורסקוור נמצא במקום, אם משתמש שהיה לפניכם הוסיף טיפ לגבי המקום או המקום הקרוב, תוכלו לקרוא אותו, אם זהו הביקור השני שלכם במקום- מזל טוב! אתם ראש העיר.

אגב, אחת מתופעות הלוואי השכיחות של פורסקוור היא עידוד המשתמשים לנהל חיים חברתיים פעילים יותר, בכל זאת, אם אתה רוצה לזכות בעוד עיטורים ולהיות ראש העיר של מקום מסויים, צריך להתחיל לשוטט יותר.

ויש גם יתרונות פרקטים יותר כמו: נטוורקינג – הגעתם לכנס דה מרקר?  תעשו צ'ק אין ותגלו מי עוד הגיע לאירוע, שבירת קרח נוסח עולם הסושיאל מדיה. טיפים – בפורסקוור ניתן להוסיף כל טיפ שיעלה על דעתכם החל מ- "האוכל פה מזעזע, עדיף שתלכו לחומוס ליד" ועד "יש פה ברמן ממש חתיך”. כל מי שיגיע למקום עליו נתתם המלצה ואף למקום הקרוב אליו יוכל להתרשם מהטיפ.

לכו תדעו, אולי בעתיד ראשי העיר הויראטוליים ירוויחו משהו בחיים האמיתיים מאותם בתי עסק שהם עושים בהם צ'ק אין.

Blip fm

מוזיקה מחברת בין אנשים בעולם האמיתי, גורמת לנו לרקוד, מציפה אותנו בזכרונות ובגדול: עושה לנו שמח, גם אם זה שיר עצוב, רק מתבקש שתהיה נוכחות ראויה לצורך הזה גם במדיה החברתית.

Blip fm היא פלטפורמה הפועלת באופן דומה לציוץ בטוויטר, אלא שהתוכן בו היא מתמקדת הוא שיתוף מוזיקה, Blip.fm היא המיקרובלוגינג למוזיקה, גם אם תמיד צחקו על הטעם המוזיקלי הנוראי שלכם, אל דאגה, בבליפ כל גולש הוא D.J וכל אחד יכול (ואף רצוי) להשמיע את המוזיקה האהובה עליו כאהבת נפשו. לאחר שחיפשתם את השיר המבוקש, תוכלו גם לצרף אנקדוטה אישית, מוגבלת ל- 150 תווים, לאחר מכן תוכלו לשתף את יתר גולשי האתר ואם חשקה נפשכם להיות עוד יותר חברותיים, תוכלו לשתף את יתר חבריכם, גם אלו שלא רשומים בליפ הוא מקום מצויין להיחשף למוזיקה חדשה מהעולם ואם יש D.J שריגש אתכם, פה מקובל לתת לו Prop, על משקל לייק, או מחמאה בעולם האמיתי.

תוכלו ליצור לכם פלייליסט אישי, לשתף את המוזיקה האהובה עליכם ברשתות חברתיות אחרות כדוגמה פייסבוק, טוויטר, פרינד'ס פיד ועוד. החסרון היחיד: אין דרך לצרוב את השירים שמצאתם והפלייליסט שהרכבתם לדיסק (בתשלום כמובן).

האשטאג

האשטאג מסומן בצורה כזאת: # הוא כלי למעקב אחרי נושאים, אירועים, חדשות ועוד בטוויטר.

במובן הקונבנציונלי האשטאג יתווסף למונח או שם אירוע, לדוגמה אם נחפש אחר המונח "האיטי" בטוויטר יתקבלו כל הציוצים שנכתבו בנושא מכל העולם (באותה מידה אפשר לתת דוגמה על אירועים גדולים אחרים שסוקרו בטוויטר והיו בעל ערך חדשותי: התרסקות מטוס נשיא פולין, מותו של מייקל ג'קסון, טקס האוסקר, יום השואה, השקת האייפד, בחירות באיראן).

באמצעות הוספת ההאשטאג למילה בטוויטר נוכל לאתר את המונח ולראות את דיון הגולשים בטוויטר באותו נושא, כלומר ההאשטאג במובן הקונבנציולי נועד לתיוג אירוע ומשמש לא אחת כסיקור חדשותי של הגולשים. ההאשטאג יכול להיות גם ללא משמעות מיוחדת לאירוע או ללא רצון לתייג מונח עבור מנוע החיפוש ובעצם: האשטאג פריי-סטיל.

לדוגמה, ציוץ זהה עם האשטאג שונה, הראשון נועד לנעוץ אירוע ולהוות פיד סיקור כללי והשני נועד ל…תבחרו אתם.

1. "משוטטת בכנס דה מרקר, עשיתי צ'ק אין ונכנסת לפאנל "מסכים" עם ההוא מגוגל, אילן שילוח, גיא מתפוז וינון לנדנברג”  #vention2010

2. "משוטטת בכנס דה מרקר, עשיתי צ'ק אין ונכנסת לפאנל "מסכים" עם ההוא מגוגל, אילן שילוח, גיא מתפוז וינון לנדנברג" #אגו_טריפ

פייסבוק

פייסבוק הינה ה-רשת חברתית  הגדולה בעולם, כמה גדולה? נכון להיום יותר גדולה מאוכלוסיית ארה"ב. פייסבוק היא מדינה וירטואלית בפני עצמה ויום אחד, אתם תראו, עוד ימציאו למדינת הגולשים דגל ייחודי.

אבי הפייסבוק, אם נשים לרגע בצד את הויכוחים המשפטיים על גניבה וכאלה הוא היהודי השובב, מארק צוקרברג שמתהדר לא רק בבלורית בלונדינית ועו"ש מפתה, אלא גם בתואר "הגיק האולטימטיבי". התואר הכי נחשק נכון ל-2010. צוקרברג והילד שלו, פייסבוק הם פני הדור החדש, דור המאה ה-21. אם אלוהים עשה אותנו כצלמו וכדמותו, צוקרברג תייג ותימצת את חיינו לשורת סטטוס. כל המחקרים מראים שפייסבוק פיצחה את נוסחת זמן שהיית הגולש באתר וכן, כולנו, גם אלה שהבוס חסם להם את הגישה, גולשים בפייסבוק לפחות פעם ביום, אם לא כבראוזר קבוע.

אם נחתם מעולם אחר ולא שמעתם עדיין על היצור החדש במגרש המשחקים, הנה כמה דברים שתוכלו לעשות בפייסבוק: בדיקה אנונימית מה קורה עם כל הילדים מהגן, מלכת הכיתה (נשואה + 3) ואולי גם עם המורה המעצבנת.  מהיום שפייסבוק נכנס בסערת פוק לחיינו למדנו ממבחר אפליקציות כמה אנחנו טובים, מגניבים וממש דומים לסלב האהוב עלינו ונותר רק לומר: תודה מארק שהוספת את כפתור האיגנור ו-איגנור אול!

פייסבוק היא לא עוד רשת חברתית, היא גן משחקים וירטואלי ובנינו הגיע הזמן שיהיו שם בחירות מסודרות, ראש ממשלה, יו"ר ועדת קישוט ועוד. וגם אם ישנו לנו את הפיד אלפי פעמים ותמיד נתלונן ונגדף את מארק שהוא משחק לנו עם המוח, בסוף…תמיד נחזור הביתה, נקשט את אלבומי התמונות, נכתוב סטטוס, נעשה שייר לאיזה יוטיוב, נביע מחמאה עוצמתית כשנוסיף עוד קבוצה לרשימה, אולי גם נעשה בי קאם א פאן. כמה טוב לחזור הביתה

צבעי הדגל המומלצים: כחול נייבי, כחול רויאל וכוכב אחד על שם מארק צוקרברג

]]> http://alilot.co.il/%d7%94%d7%92%d7%99%d7%a7%d7%99%d7%a4%d7%93%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%99/feed 4 http://alilot.co.il/com2010 http://alilot.co.il/com2010#comments Wed, 28 Apr 2010 15:55:02 +0000 מורן לביא http://alilot.co.il/?p=1196 ביום ראשון, ה-2.5 תערך ועידת דה מרקר 2010 com.vention.  יש לי עשרה כרטיסים לחלק, רוצים לקבל כרטיס? קשקשו על הגוף שלכם את האשטאג הועידה.מה יהיה בכנס?התחבטויות בנושא אינטרנט, הנה כמה פאנלים והרצאות שמעניינים אותי אישית:טכנולוגיה, ניומדיה, וטלוויזיה: תרחישים לעתידמי ישלוט בתוכןדור העתיד: איך מתנהגים ילדים ונוער ברשתמרתון  ארגז הכלים של מחרInvesting in Technology: Rebuilding the Internet PortfolioMobile Internet: Who's going to benefit most from the boom?עתיד המוזיקה הישראלית ברשתטרנסמרקטינג : 7 השינויים הגדולים של עולם הפרסום בעידן של צרכנים דיגיטליים.מרתון: עושים שיווק דיגיטליפאנל מסכיםטרנסמרקטינג : 7 השינויים הגדולים של עולם הפרסום בעידן של צרכנים דיגיטליים.

ביום ראשון, ה-2.5 תערך ועידת דה מרקר 2010 com.vention. יש לי עשרה כרטיסים לחלק, רוצים לקבל כרטיס?

1. קחו טוש שחור | כחול | כל צבע כהה אחר

2. בחרו חלק בגוף עליו תרצו לקשקש, לפי השרטוט פה , כתבו עליו את ה-האשטאג שילווה את הועידה (האשטאג הינו תיוג בטוויטר) – com2010#

3. תשלחו לי למייל את התמונה המקסימה שיצרתם –  alilot.moran@gmail.com או שתעלו ישירות לעמוד שלי בפייסבוק.

מה יהיה בכנס?

התחבטויות בנושא אינטרנט, טכנולוגיה, ניו מדיה, טלוויזיה, סטארט-אפים ועוד. הנה כמה פאנלים והרצאות שהייתי רוצה לשמוע, אבל סביר להניח שלא אוכל לחלק את עצמי לשתיים, אז אסנן ביום הועידה:

• טכנולוגיה, ניומדיה, וטלוויזיה: תרחישים לעתיד

• מי ישלוט בתוכן

• דור העתיד: איך מתנהגים ילדים ונוער ברשת

• מרתון  ארגז הכלים של מחר

• Investing in Technology: Rebuilding the Internet Portfolio

• Mobile Internet: Who's going to benefit most from the boom?

• עתיד המוזיקה הישראלית ברשת

• טרנסמרקטינג : 7 השינויים הגדולים של עולם הפרסום בעידן של צרכנים דיגיטליים.

• מרתון: עושים שיווק דיגיטלי

• פאנל מסכים

• טרנסמרקטינג : 7 השינויים הגדולים של עולם הפרסום בעידן של צרכנים דיגיטליים.

לרשימת המרצים ומשתתפים בפאנלים הקליקו

רוצים לעקוב בטוויטר אחרי המרצים/משתתפים ?

נתן ליפסון, איילה צורף, גדי להב, קובי מרנקו, גיא אליאב, יוני בלוך, יוסי תאגורי, ינון לנדנברג, שגיא חמץ, טל ברמן. במידה ויש עוד משתתפים שפספסתי את הטוויטר שלהם- עדכנו אותי (:

הטוויטר הייעודי שלי לועידה, תעקבו ותקבלו עדכונים אלטרנטיבים.

נושאי ההרצאות הינם:

• טוויטר- מונחים
• ניהול זהות ברשת
• בניית קהילה ברשת חברתית סביב החברה ומותגיה

מוזמנים ומוזמנות לעלות כל שאלה, תהיה, דעה וכדומה. אפשר לפנות גם בטוויטר, פייסבוק ובאתר.

רוצים להירשם לקורסים? הקליקו למידע:

קורס לשילוב טכניקות אינטרנטיות והטמעתן בשיווק המודרני במכללת אפקה – פרטים

20 הסודות לשיווק העסק שלך במדיה החברתית במכון הישראלי לייצוא ולשיתוף פעולה בינלאומי – פרטים