אני רוצה לבקש מכם משהו: לדמיין.

תדמיינו שיום אחד אתם קמים בבוקר ומגלים שכל אנשי הקשר (גם אלה מהיסודי, תיכון ואפילו מהגן) נמחקו לכם, תדמיינו שהתמונות ששמרתם במהלך חייכם (מהטיול האחרון, תמונה טובה שתפסתם בנייד, תמונה של התינוק שלכם מחייך) נמחקו כליל, תדמיינו שהבלוג בו שיתפתם את החברים שלכם במחשבות שלכם וגם את החברים של החברים שלכם- נמחק,על כל תגובותיו. תנסו לדמיין שהכל היה מסודר באלבום יפה שערכתם וקישטתם (כמו פעם), הדבקתם כל תמונה ומתחתיה כתבתם הערה והכל בסדר כרונולוגי כדי שתוכלו בעתיד להציץ ולחייך.

עכשיו תנסו לדמיין שמישהו ללא פרצוף מוחק לכם הכל ואומר לכם "אין מה לעשות"… תתחילו מחדש.

אבל אתם ממש רוצים עוד פעם אחת לקרוא את התגובה שאהבתם על הפוסט שכתבתם אי שם ב-2007 ופתאום ממש בא לכם להציץ שוב בתמונה שהעלתם מהנייד שטיילתם בברצלונה. אבל אתם לא יכולים, כי האיש בלי הפרצוף גנב לכם הכל והוא גם לא מתכוון להחזיר.

אז מה אם זה שלכם?

אני לא מכירה שום דרך לשחזר זכרון אישי ומידע שערוך בסדר כרונולוגי, אני לא מכירה שום דרך לשחזר חוויות, זאת הסיבה שאנשים מתעדים דברים כדי שהם ישמרו, התיעוד מגיע בצורות רבות, אבל את הרגע בו נוצרה החוויה אי אפשר לשחזר וכל מי שאומר אחרת כנראה לא מבין באינטרקציה בזמן אמת. בירוקרקטיה וחוויות לא הולכים ביחד, הם אפילו מונחים מנוגדים.

פייסבוק זה שם קוד.
תנסו לדמיין פעם אחרונה איך תהיה ההרגשה אם יום אחד ימחקו כל הפעילויות שלכם מהמקום העיקרי שלכם ברשת, זה יכול להיות הבלוג שלכם, זה יכול להיות הטוויטר שלכם, זה יכול להיות הפייסבוק, זה יכול להיות כל מקום בו ריכזתם את הפעילות שלכם במשך שנים, מקום שהפך להיות עולמכם האישי, כמו יומן.
אל תגידו לי "זה הכל הסיפור" עד שתחוו בעצמכם את ההרגשה שבאים וחודרים לכם לפרטיות ומשמידים דברים שעשיתם ביום אחד ומסרבים להחזיר.

זה הסיפור האישי שלי והוא לא קרה רק לי. הוא קרה ליותר מידי אנשים ועדיין- המעצמה הגדולה הזאת שנקראת "פייסבוק" לא מהרהרת בשינוי החוקים הנוקשים שלה ומחר אתם יכולים להיות הקורבן הבא. ככל שהפרופיל שלכם קיים זמן רב יותר, ככה זה יכאב יותר.

ב-18.12.2009 בשעה 14:30 מחקו לי את החשבון בפייסבוק. פה תוכלו לקרוא את הטענות שלי בהתאמה לתנאי השימוש של הפייסבוק.

כמו בכל יום ניסיתי להתחבר מהאייפון שלי ולעלות תמונה, למרבה האירוניה זאת היתה תמונה של עוגיית מזל.

אחרי לא מעט פעמים שניסיתי להתחבר, הבנתי שהבעיה היא לא עם האפליקציה, בהמשך שהגעתי למחשב קראתי את ההודעה הבאה: החשבון שלך הוקפא, אם יש לך חששות או שאלות פני לדף תנאי השימוש.

כמה שעות אחרי הסגירה שלחתי מייל לפייסבוק ובו תיארתי להם את המצב, הסברתי שלא עשיתי דבר, שאשמח לדעת מה אותו דבר נוראי שעשיתי שהביא לעונש מסוג זה, הוספתי את כל הפרטים המזהים שהם ביקשו. לא קיבלתי עדיין מענה, חוץ מהרובוט האוטומטי שאמר לי שהמייל שלי התקבל ושלח אותי שוב לדף תנאי שימוש שאני כבר יודעת בעל פה.

האקט האגרסיבי של הפייסבוק גרם לי לחשוב על הזכויות שלנו כגולשים המשתתפים ברשתות חברתיות. מדובר בטנגו- אתם נתתם את הפלטפורמה, אנחנו מפיחים בה חיים.

הגולשים הם אלה שנותנים את תו התקן לרשתות חברתיות, עצם ההצטרפות שלנו לחגיגה הופכת רשת חברתית מעוד אתר ברשת לאתר רווחי. אז אני לא אשאל שאלה מרחיקת לכת כמו- למה לא מגיע לנו להרוויח מהפעילות שלנו כסף? אשאל שאלה פשוטה יותר – למה לא מגיע לנו זכויות בסיסיות? למה לא מגיע לנו שהמידע שהפקדנו בידי האיש ללא הפרצוף יישמר לעד?

אחרי קריאה חוזרת ונשנית של תנאי השימוש בפייסבוק, אני חושבת שיש לכם לא מעט שיעורי בית לעשות.

בתור גוף גדול שמכנה את עצמו רשת חברתית שאמור להעצים את הקשרים החברתיים בין אנשים ומנהל קהילה שגדולה יותר מאוכלוסיית ארה"ב במספרה, אתם מפספסים בגדול את מקומכם כמנהלי קהילה, במקום לעודד את היוזרים הפעילים שלכם- אתם משתיקים אותי בלחיצת כפתור או שולחים מייל לאקוני.

עידוד הגולש הוא לא רק להציע לגולש לשלוח הצעת חברות לילדה מכיתה ג'2, לעודד אומר גם להיות קשובים לבעיות ואם חשבתם שתפתחו רשת חברתית והבעיות היחידות שלכם יהיו האקרים. אנא, תמסרו את השרביט למישהו שמבין משהו בתוכן גולשים, או לפחות תאיישו מישהו לתפקיד הזה.

ההתנהלות שלכם מול הגולש הפשוט היא התנהלות כוחנית וחד צדדית. חיפשתי אמות מידה אנושיות בתנאי השימוש שלכם, למשל- מי מגן על התוכן שהפקדתי בידכם? לא מצאתי דבר.

ברגע שאין לכם תשובה על לאן הולך כל התוכן- אתם חוטאים למטרה של עצמכם ולי כגולשת פשוטה מתל אביב אין היום שום אינטרס להפקיד אצלכם תוכן שיכול להימחק ביום אחד ובלי הסבר שירצה את ההיגיון שלי.

הזכות הבסיסית בעיני היא לתת לגולשים להשמיע את טענותיהם לפני נקיטת הליכים כ”כ מרחיקי לכת.

הזכות הזאת צריכה להתממש דרך התראה בפני הפרופיל שהוא עומד בפני סכנת סגירה, תוך ציון ברור של הכלל שעליו הוא עבר, על מנת שהוא ידע מה לטעון, בדיוק כשם שאתם נותנים התראה כאשר פרופיל מצרף ביום אחד מספר רב מידי של חברים (אם אני לא טועה מעל 200) – זאת נתינת הזדמנות שווה והוגנת להשמיע את דבריו.

היה ראוי ומתבקש אם הייתם בודקים כל טענה לגופה. ללחוץ על כפתור "הקפאת פרופיל" ולהשתיק אלפי פרופילים ביום זאת לחיצה קלה מידי על ההדק, חשבתם פעם לסמן פרופילים פעילים ובטוחים? הרי להתלונן על פרופיל זה מאוד קל – אני יכולה לגייס היום לפחות 20 מחברי הקרובים שיתלוננו על מישהו שאני סתם לא מחבבת במיוחד.

לא כמות הריפורטים צריכה להיות אמת המידה שלכם, אמת המידה צריכה להיות הפעילות שעושה אותו יוזר, שהטראפיק שהוא מביא לכם, בהנחה שהוא באמת לא עבר על אף תנאי שימוש, אמת המידה שלכם צריכה להיות מעמיקה ולא שטחית והנתונים נמצאים בידיכם והם רבים ומעמיקים יותר מריפורט פשוט שכל גולש יכול לעשות.

לעניין תנאי השימוש- ברובם וניתן לראות את זה בנספח המצורף הם שטחיים ויכולים לקבל פרשנות מאוד רחבה, אם אתם רוצים שגולשים ידעו מה האיסורים- הגיע הזמן לתת דוגמאות, כל אחד יכול ליפול בקלות ברשת הזאת ולטעות, אתם יכולים למנוע את זה ולחסוך לעצמכם עבודה.

מה קורה עם יתר האנשים שסגרו להם את הפרופיל ביום אחד, בהנחה שהם באמת לא עברו על החוקים (ויש כאלה שאני מכירה אישית)? חלקם פתחו אחד חדש, חלקם התייאשו.  מה עשיתם בזה? הם הבינו מה היה לא בסדר? לא. הם יחזרו על אותה טעות שוב? סביר להניח.

על הפרופיל שלי לא ערכתם בדיקה יסודית.

כמו גוגל, אולי לא ממש כמוהם, אבל גם לכם לא חסר מידע רב על הגולשים, אם הייתם רוצים לדעת, הייתם יכולים ללמוד בקלות שאני אחד היוזרים הפעילים בישראל. ולא כי הפרופיל שלי מנה 5,000 חברים ותחזקתי במקביל שני עמודי פאן פייג', אלא לאור הפעילות היום יומית האדוקה שכללה יצירת תכנים על חיי האישיים שהביאו הרבה גולשים לעמוד שלי. ואם תחזרו רגע לפרופיל, תוכלו לראות את זה בעצמכם, בדיוק כמו שאני ראיתי את המדדים השונים בעמודי הפאן שלי ולמדתי כמה טראפיק יש לי ביום, אני מניחה שאתם יכולים ללמוד עוד הרבה יותר.

לסיכום, אם חשבתם שאני רק דורשת שתחזירו לי את הפרופיל- פספסתם בגדול.

הבעיה העיקרית היא מסובכת יותר ודורשת שתתנו עליה את הדעת. הבעיתיות היא שאתם לא יכולים להבטיח לי ולכל אדם אחר שלא עבר על שום כלל מתנאי השימוש, שגם אם הפרופיל יחזור – זה לא יקרה שנית באותה קלות שזה קרה שלשום.

נראה לי מאוד מוזר שכל אדם יכול להשפיע על המשך קיומו של פרופיל, אתם צריכים להיות השופטים, לא הגולשים האחרים. אתם יודעים מי המתלוננים? אולי האקס של סנדי מברלין החליט להתנקם בה ושלח את כל חבריו לעשות לה ריפורט?

אם אתם צריכים להוסיף עוד 300 אנשים שיעבדו בנושא הזה ויבדקו פרופילים לעומק ולא ימחקו על בסיס ריפורט בלבד של אנשים אחרים- אז הגיע הזמן לעשות את זה. הקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר להתלונן על יוזר בפייסבוק ולגרום לו להיסגר היא בעיני בגדר חדירה לפרטיות.

נתתי לכם את הסכמתי הכתובה בצורת פרופיל להיות חברה ברשת החברתית שלכם, תנו לי הגנה מינימאלית שהמידע שאני מזינה אצלכם מידי יום לא ילך לאיבוד ושאתם תדעו להבחין בין התלונות, כי הפעם- פישלתם. ואני בטוחה שפישלתם עוד המון – הם פשוט לא מדברים כי הם חושבים שאתם מפלצת בלתי נגישה, בואו תוכיחי שאתם לא, תצדיקו את התואר שקיבלתם כרשת חברתית מספר 1.

מותגים גדולים נבנים בין היתר על השירות שהם נותנים ללקוחות שלהם, לקוחות נאמנים הם אלה שמשתפים את החברים שלהם בחוויה ואלה משתפים את המעגל הבא.

אתם מקבלים שלילי גדול בשירות לקוחות והעובדה שאתם "רק" רשת חברתית לא פותרת אתכם ממתן תשובות ויחס הוגן לכל לקוח.

מאותו רגע שסגרתם לי את הפרופיל, אני מקבלת המון הודעות בפרופיל השני שלי מחברים שלא מבינים למה הסרתי אותם, לאן נעלמתי, למה עשיתי את זה בלי להודיע . אתם אומרים שאי אפשר לתבוע אתכם על נזק, אל תאתגרו אותי, בבקשה, עצבנתם אותי מספיק לחיים שלמים ואני בד"כ בחורה ורודה למדי ואופטימית.

את מה שאני בניתי בשנתיים סביב הרשת החברתית שלכם, אתם לא יכולים למחוק ביום אחד בלי לתת את הדין כל כך.

לפחות לא לפי תנאי השימוש שלי

לקוחה לא מרוצה שסגרתם לה את הפה בלי סיבה.

מורן לביא

תודה רבה לאנשים הטובים שדאגו ועזרו: ארד אקיקוס, ינון לנדנברג, מירב גרינשטיין, שלי גינוסר, איילת סלע, עידו ויזנברג, ארז כרמל ותודה להדס ורדי שהחזירה לי את החיוך וקצת מהחיים הוירטואליים.

מקרה דומה לשלי שקרה לפני שנה (תודה לארז כרמל על הלינק)

מדריך נבוכים למי שסגרו בפניו את הפייסבוק- אלה הכללים
אגב, באחד מהפורומים שבדקתי את הנושא, מישהו העלה טענה שמספר חברים רב מידי מאט להם את האתר וזו הסיבה שהם חוסמים. מוזר לא?